נהיגה תחת השפעת אלכוהול

צריכת אלכוהול משפיעה באופן ניכר על הערות, תפיסת המרחב וזמן תגובתו של הנהג. על פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ירידה ביכולות אלו בעקבות נהיגה בשכרות מובילה לתאונות שמהוות כמחצית מאלו שקורות על הכביש ולכן, נהגים רבים, מנוסים ככל שיהיו, מוצאים את עצמם ללא רישיון לאחר שנתפסו נוהגים תחת השפעת אלכוהול. מהסיבה הזו, בפעם הבאה שאתם באירוע חברתי, הנה כמה דברים שכדי שתדעו לפני שתעלו על ההגה.

בהתאם לסעיף 64ב לפקודת התעבורה, אדם שיכור מוגדר כאחד מארבעת החלופות המנויות בסעיף זה והן:

1. אדם ששותה משקה משכר בעת הנהיגה או כאשר הוא ממונה על הרכב.
2. אדם שבגופו מצוי סם מסוכן כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים או תוצרי חילוף של סם מסוג זה.
3. אדם שבגופו נמצאו שרידי אלכוהול בריכוז גבוה מזה שנקבע בחוק ובתקנות.
4. אדם שנתון תחת השפעת משקה משכר או סם מסוכן ובלבד שלא נמצא ריכוז נמוך מהסף שנקבע בתקנות בבדיקת מעבדה.

על מנת לבצע את בדיקת האלכוהול יש למשטרה 2 אפשרויות, בדיקת ינשוף או בדיקת דם.  בדיקת דם נחשבת למדויקת ואמינה יותר, אך רק במקרים של תאונות דרכים השוטרים נאלצים לבדוק את רמת האלכוהול בדם על ידי לקיחת דגימת דם.

מה זה בדיקת ינשוף?

בדיקת הינשוף היא בדיקה בה על הנהג לנשוף אל תוך צינור המחובר למכשיר הנקרא ינשוף. הבדיקה מתבצעת פעמיים כאשר התוצאה הנמוכה מבין השניים היא זו שקובעת את רמת ריכוז האלכוהול בדם. המכשיר בודק על פי בדיקה של האוויר את כמות ריכוז האלכוהול בדם. בדיקת הינשוף נגישה וזמינה לשוטרים לעומת בדיקת דם אשר מצריכה בדיקת מעבדה ורופאים. 

לאלו מכם שאינם בקיאים בהגדרות משפטיות נסביר כי החקיקה הישראלית מקבילה נהיגה תחת השפעת סמים לאלכוהול וזאת מהסיבה כי בשני המקרים מדובר בחומרים שמשפיעים באופן ניכר על תפיסות חושיות ומפחיתים את מהירות התגובה באופן מהותי. על אף שבשני המקרים תוטל אחריות על אדם כ"שיכור", חשוב לדעת כי בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, אדם שהוא ממונה על הרכב או הנוהג בו ייחשב לשיכור ובלבד שבדמו נמצא ריכוז גבוהה מהסף הקבוע בחוק. מנגד, כאשר מדובר בסם מסוכן ותוצריו, מעצם הימצאותם בגופו של אדם, הוא ייחשב "שיכור" לעניין החוק ללא קשר לכמותו.

בכל הנוגע לעבירות הנוגעות לאלכוהול ונהיגה החקיקה הקיימת מבדילה בין נהגים וותיקים לבין נהגים חדשים ומקצועיים לעניין כמות האלכוהול המותרת בדמם לפני שעולים על ההגה. בעוד שנהג שנמצאה בדמו כמות של עד 240 מיקרוגרם, לא ייחשב כשיכור לעניין החוק, נהג שגילו פחות מ-24 וכן אדם שעיסוקו המקצועי הוא נהיגה, ייחשב לשיכור כאשר בדמו יימצא למעלה מ-50 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף. הסיבה להטלת אחריות מוחמרת על קבוצות אלו היא שהסיכון הנשקף משילוב אלכוהול ונהיגה בנהגים חסרי ניסיון וכן נהגים שמתוקף תפקידם עשויים לסכן מספר רב של אנשים במידה וישתו אלכוהול וינהגו, הוא כפול.

במקרה של עבירת נהיגה תחת השפעת אלכוהול (הנחשבת לאישום פחות חמור מנהיגה בשכרות) העונש המקובל ע"פ החלטת המחוקק הוא פסילת רישיון הנהיגה ל 3 חודשים מינימום, עם אופציה אפשרית לקבלת זמן ממושך יותר ולצד עונשים נוספים. לכן יש להיערך לכך בהתאם ולשכור את שירותיו של עורך דין המתמחה בדיני תעבורה.

סעיף 169 א' לתקנות התעבורה קובע כי ישנו ריכוז אלכוהול מסוים שעל הנהג לעבור על מנת להרשיע אדם בנהיגה בשכרות. בבדיקת דם, הכמות המותרת היא עד 50 מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם, זאת לעומת בדיקת נשיפה שם נדרש כי ריכוז האלכוהול בדמו יעלה על 240 מיקרוגרם וזאת בהנחה כי אינו נהג צעיר או מקצועי. בנוגע לנהגים אלו כאמור, נדרש שריכוז האלכוהול יעלה על 50 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף. בעניין זה, לא ניתן להרשיע אדם על סמך חשדות בלבד ומכאן שיש לערוך לו בדיקה.

שוטר שעצר אדם בחשד כי נהג בהשפעת אלכוהול תיערך לו בדיקת ינשוף – בדיקת נשיפה המספקת תוצאות תוך מספר שניות ומתריעה בנוגע לכמות האלכוהול בדמו של הנהג. הבדיקה, נעשית באמצעות "מכשיר הינשוף" צינורית חד פעמית המחוברת למכשיר אלקטרוני הבודק את האוויר שנפלט מפיו של הנהג. יש לציין כי נהגים רבים מנסים "לרמות" את הבדיקה באמצעות נשיפה חלשה אולם גם על כך מתריע המכשיר והדבר עשוי לשמש לרעתם. לכן, במידה וקיימת בעיה בריאותית המונעת מכם לבצע בדיקת נשיפה כהלכה – יידעו את השוטר.

על אף שנראה כי מדובר בשני מצבים זהים, קיימות משמעויות המבדילות את שני האישומים האחד מהשני. כאשר נהג מואשם בנהיגה בשכרות, הוא צפוי לעונש מינימום של פסילת רישיון הנהיגה לשנתיים וזאת כפי שקבע המחוקק. מנגד, אדם שהואשם בנהיגה תחת השפעת אלכוהול צפוי לעונש מינימום של שלושה חודשי פסילה ומכאן שבמרבית ההסדרים במסגרת אישומים אלו, השאיפה היא להטלת אישום בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול. אם כך, הפנייה לאישום החמור פחות, ייעשה לרוב בניסיון להוכיח כשלים ראייתיים שונים המחלישים את האישום בעבירת השכרות וביניהם: אי החלפת פייה בבדיקת הינשוף, בעיות זמנים בעיכוב הנהג ומקרים בהם השוטרים לא השגיחו על הנבדק.

נהג שהואשם בנהיגה בשכרות, צפוי לפסילת רישיון נהיגה לתקופת מינימום של שנתיים. במידה וב-12 החודשים שקדמו לאישום זה, הורשע הנהג בעבירה זו, תקופת המינימום לא תפחת מ-4 שנים. אלו לצד עונשים נוספים הקבועים בחוק והם– מאסר על תנאי, קנס כספי ועוד. בהתאם לסעיף 39א לפקודת התעבורה, אדם שנמצא אשם בנהיגה בשכרות צפוי לפסילת רישיון שלא תפחת משנתיים, אם כי ישנם טעמים מיוחדים בגינם בית המשפט עשוי לבחור להטיל פסילה לפרק זמן קצר יותר. דעו, שמקרים בהם מדובר בנהיגה בשכרות ע"י נהג חדש ייטה בית המשפט דווקא להחמיר עם עונשו.

במידה ועצר אתכם שוטר וביקש לבצע בדיקת שכרות דעו שסירוב לה נחשבת כהודאה באשמה ועשויה לשמש כנגדכם בבית המשפט. דעו, שסירוב לבדיקת שכרות מחייב את השוטר לפרט בפני הנהג את המשמעויות המשפטיות של סירוב לבדיקה זו על פי החוק. בעניין זה, בדיקת שכרות מבוצעת באמצעות מכשיר ינשוף אשר מורכב ממכשיר חשמלי אליו מחוברת פיית נשיפה חד פעמית אשר מודדת את האלכוהול בדמו של הנהג. חשוב לדעת כי לפי סעיף 64ב'(ב2) לפקודת התעבורה, במידה ושוטר דורש מכם לתת דגימה לשם בדיקת אלכוהול או סם בגופכם עליו לקבל תחילה את הסכמתכם. כמו כן, בסמכותו של שוטר לבקש דגימת דם לבדיקת אלכוהול אך ורק כאשר מדובר בתאונת דרכים ולא במסגרת בדיקה שגרתית.

מאחר ונהיגה בשכרות נחשבת לאחת מעבירות התעבורה החמורות ביותר שלצידן עונשים חמורים לא פחות, ישנה חשיבות רבה בהסתייעות בעורך דין נהיגה בשכרות בעל ניסיון רב בניהול תיקים הנוגעים לנהיגה בשכרות והיכרות מעמיקה עם נהלי המשטרה. הסיבה לכך היא שבמקרים רבים, שוטרים שמבצעים בדיקות אלו בשטח אינם מקפידים על הנהלים הנדרשים ובכך עשויה להיפגע אמינותה של הבדיקה. כשלים אלו יחד עם כשלים ראייתיים נוספים, עשויים להוביל להסדר מקל ובמקרים אחרים אף לזיכוי מעבירת הנהיגה בשכרות. נוסף על כך, עורך דין מיומן יכול להעריך את סיכויי המקרה ולגבש אסטרטגיה משפטית שעשויה להשפיע באופן ניכר על תוצאות התיק ולכן, במקרים אלו, אין להקל ראש אלא לפנות במהרה לייעוץ וייצוג משפטי.